יום שני, 31 באוגוסט 2009

שנה חדשה - התחלה חדשה

הנה נסתיימו להם שבועיים מורטי עצבים ומלאי ציפייה. במהלך השבועיים האחרונים הבנות שלי קמו בכל בוקר עם השאלה "היום הולכים לגן/בית ספר?'. מה יש לכן? מה? לא טוב? לא כיף? למה גן/בית ספר??? אין כמו החופש הגדול, לא?!
כמה שטוב לי בבית!!! אבל הבנות שלי לא בעניין. ככל שהתקדמנו במעלה חודש אוגוסט הן החלו לגלות סימנים של חוסר מנוחה וחוסר סבלנות. כל יום שעבר נראה בעיניהן כנצח. המתח ניכר בהתנהגות שלהן. נראה כי הן ממש לא 'מוצאות את עצמן'. כל היום סבב סביב 'מתי?' ו'עוד כמה זמן'?, והיה להן די לא קל בהתמודדות משום שתפיסת הזמן בין כה לא שלמה בגילאים שלהן. כשעניתי להן 'עוד שבועיים' וכו' מייד נשאלתי על ידן 'זה הרבה זמן?' 'כמה הרבה?'. כל יום אותו ריטואל שחוזר על עצמו מספר פעמים ביום.
הגדולה ביטאה בפני את ההתרגשויות והחששות שלה. התיק שלה על כל ציודו, הוכן כבר לפני שבועיים. לפחות פעמיים ביום היא התהלכה איתו הלוך חזור ברחבי הבית. הקטנה מבין השתיים החליטה מבעוד מועד שיהיה לה משעמם בגן של יעל (גננת מצויינת!) ושהיא רוצה להיות בגן של טלי (חברה טובה ששובצה השנה באחד הגנים) ובכי, ובכי ובכי!!!. ויש לה עוד סיבה לבכי - 'למה רק לה ולי לא?', מכירים??? השאלה הזו נשאלה על כל מה שרכשנו לגדולה במסגרת ההכנות לכיתה א'. 'למה רק לה יש תיק כזה?' - 'אבל יש לך אותו התיק רק קטן יותר'. 'למה רק לה קנית חוברות' - 'כשתעלי לכיתה א' בע"ה גם לך נקנה חוברות' וכו' וכו' וכו'. לשמחתי, באיזשהו שלב, השאלות הללו והבכי הנלווה לתשובה שהיא קבלה עליהן פסקו, ונראה כי סוף סוף 'נפל לה האסימון' על כך שלא מדובר באיזשהו אפלייה על רקע העדפה של מס' 1 על מס' 2, כי אם בהכנות הנצרכות לקראת הכניסה לכיתה א'.
שיאו של אותם שבועיים התנקז ליום ראשון שחל לפני יומיים. הגדולה קמה בבוקר עם הצהרה ברורה והחלטית ש'היום נפגשים עם המורה'. וואלה נכון. אבל לפני כן יש עוד כמה דברים להספיק. אני נסעתי לביה"ס שבו אני עובדת כדי לארגן את הציוד במעבדה, והבנות נשארו בבית עם הבעל שלא מרגיש כל כך טוב. בשעת צהריים מוקדמת, עת חזרתי הביתה, קיבלתי פירוט דקדקני ביותר על התנהלותן של הבנות במהלך הבוקר, התנהלות שהביאה לכך שעכשיו לבעל יש סיבה נוספת להרגשתו הלא טובה...
בנוסף למפגש ההכרות של הגדולה עם המורה, הוזמנה גם הקטנה מבין השתיים למפגש הכרות עם הגננת והסייעת החדשות שלה. שני המפגשים בהפרש של חצי שעה. זה פשוט לא נורמלי. לקראת המפגשים התחלנן להתארגן - מקלחות בגדים נקיים ותסרוקת. אנחנו מוכנות.
עד שהילדים נרדמו באותו ערב הרגשתי שאני נמצאת בתוך סרט. בסופו של אותו יום הרגשתי מפורקת, פיזית ונפשית. המתח וההתרגשות לא פסחו עלי. איזה פסחו?! בטורבו הם הכו בי כל כך חזק, שרק לאחר יממה הצלחתי במעט לחזור לפוקוס. כל היום המוח שלי קודח במחשבות על איך הגדולה שלי תסתדר בביה"ס, על כל מה שהוא מביא איתו. איך אמר לי בעלי 'עד מתי תרצי לעטוף אותם בצמר גפן?!'. על אף שאני יודעת שהדבר לא נכון ולא אפשרי, הייתי שמחה לעשות זאת לו רק היה ניתן. כל מה שיש בידי הוא להתפלל להצלחתם בע"ה ולהיות שם בשבילם.
והנה, מחר היום הגדול, בע"ה. הגדולה נכנסת לכיתה א'. זו שלאחריה לטרום חובה. הבן הגדול מבין השניים יבלה מחר יום שלם במעון לאחר יומיים של חצאי ימים שנדרשו להסתגלות, והקטנצ'יק ישאר עם אבא בבית. ואני? לאחר שאני אלווה את ילדי, 'לחיים טובים ולשלום', כל אחר לסגרתו, אתניע את הרכב ואסע לביה"ס בו אני עובדת.
אני רק מקווה שהדמעות שילוו אותנו מחר בבוקר (ואולי בעיקר אותי), דמעות מתוך שמחה והתרגשות, לא יסחטו ממני את מעט הכוחות שעוד נותרו בי.
זהו. נפתח לו דף חדש. שנה חדשה.
שתהא זו השנה בע"ה - שנה טובה ומתוקה.
שנה של בשורות טובות, ברכות והצלחות.
שנה בה נראה ישועות.
לנו, ולכל עם ישראל, אמן.

יום שישי, 21 באוגוסט 2009

משימה בלתי אפשרית - קמפינג

נתחיל בזה שהשכנים שלנו מתכננים מזה כחודש את החופשה שלהם - חופשה בחיק הטבע. בכל יום מגיע השכן שלנו מהעבודה עם אביזר אחר שהושאל מחברים לטובת חופשה חלומית בחיק הטבע. מה לא נאסף לטובת העניין - אוהל, תאורה, כסאות, מזרונים ועוד ועוד. במהלך השבוע שעבר הם ניסו לדבר אל ליבנו שנצטרף אליהם לחופשה. א מה מה? חופשה אצלי היא - צימר, מזגן, ג'קוזי, שקט פסטורלי מסביב וטיולים מדגמיים למעיין קרוב וחזרה לצימר.


אמרנו לשכנים בעדינות שנראה לנו שנוותר על הרעיון, בכל זאת לצאת לקמפינג עם 4 ילדים בגילאים 6, 4 2 ו- 4 חודשים לא נראה לנו, בלשון המעטה, כחוויה שעליה חלמנו, ושלא בלשון המעטה, כסיוט רצוף!!!


והנה הגיע המועד המיוחל, השכנים העמיסו מכל טוב על האוטו, אמרו שלום יפה וציינו שהם ישמחו לפגוש אותנו שם, למקרה שנתחרט.


עברו יומיים וקיבלנו מהשכנים טלפון מלא המלצות על טיבו וטובו של המקום בו הם 'מקמפנגים' - האוויר הטוב שהפתיע, השירותים שמנוקים מס' פעמים ביום, המעיין הנובע במקום על מימיו הצלולים ועל כך שהילדים והם נהנים ביותר.


בשיחות התייעצות עם הבעל התקשנו לקבל החלטה האם 'ללכת על זה' או לא. מצד אחד - נשמע אחלה, מצד שני - לך תרדוף אחרי הבן שלי, שברגע ששמים אותו בשטח הוא הופך לחוקר שטח מדופלם - אין פינה שהוא לא יגיע אליה במסגרת השיטוטים האין סופיים שהוא מסוגל להם, כשהטמפ' עוברת את ה- 30 מ' צ' וכל כך לח שאתה מדביק ונדבק לכל מה שזז.


בסופו של דבר מה שהביא לכך שהכרענו לטובת הקמפינג הוא המחשבה שאנחנו יוצאים רק ליום אחד, שהילדים יהנו ביותר מהחוויה, ושמי יודע, אולי בכל זאת נפתיע את עצמנו ושגם אנחנו נהנה מהעניין.


התחלנו באירגון מסיבי של הציוד הנחוץ. הבעל טרח לעדכן אותי בכל רגע נתון שאין סיכו שהכל יכנס לאוטו, ואני טרחתי לעדכן אותו שאין מצב שאני יוצאת אם לא לוקחים את כל הציוד שהכנתי, שכלל - בגדים, בגדי ים, פיג'מות, כלי רחצה, מגבות, סירים, כלים, אוכל, בקיצור - את כל הבית כמעט.


יצאנו לדרך מלאי חששות ועם התרגשות משהו לקראת חווית השטח, והנה הרשמים -


עלינו לצפון הכנרת למקום שמאפשר לינת לילה באופן מסודר. הגענו לקראת חשיכה ומיקמנו את האוהלים שלנו בסמוך לאלה של חברינו. הבנות של השכנים מייד נרתמו לערוך לבנות שלנו סיור הכרות עם המקום. הבן הגדול מבין השניים התחיל מיד בסיורי השטח, כך שבעלי ואני עשינו בינינו תורנות 'לך תרדוף אחריו', והקטנצ'יק שלנו שיחק עם עצמו בעגלה.


חשבתי שהמקום יהיה פחות 'מחנה בני עקיבא', אבל זה לא קרה. השירותים - איכס!!! והבנות שלי, שזיהו את שרמת האחזקה שואפת ל- 0, לא הסכימו להשתמש בשירותים הציבוריים והעדיפו את השטח. המקלחות היו ללא וילונות, מה שלדעתי אלמנטרי, הרי בכל זאת את תקופת הטירונות בצבא עברנו מזמן. מצד שני, האווירה במקום התאימה לנו מאוד, כולם דוסים!, וכמובן - פוגשים מכרים משכבר הימים.... לקראת השעה 23:00 הבנות החלו לגלות סימני עייפות ונכנסו לאוהל שלהן לישון. לעומת זאת, הבן הגדול מבין השניים החליט שהשינה מאוד לא בשבילו, ורק לאחר שהושבנו אותו בעגלה של הקטנצ'יק ובעלי הסתובב אותו במשך חצי שעה, הוא נאות להירדם. זה לא ארך הרבה זמן. בשעה 4 לפנות בוקר כשהקטנצ'יק התעורר לאכול, גם הוא התעורר, וזהו, נגמר לו הלילה. הוא התחיל לדבר ולשחק עם כל מה שהוא מצא באוהל. כשראיתי שאין סיכוי סביר שהוא יחזור לישון, מה שמביא לכך שאין סיכוי סביר שאני אחזור לישון, פרשתי אחר כבוד עם הקטנצ'יק לאוטו, פתחתי מעט את החלונות וישנתי עד 6 בבוקר לערך. בעודי חוזרת אל המאהל שלנו כבר כל המקום התעורר ליום חדש. ילדודס הסתובבו בינות לאוהלים בדרכם לנטילת ידים ושטיפת פנים בברזיות, ובמאהל שלנו גיליתי את חברתי טרוטת העיניים לאחר שהבת שלה השכימה קום ב- 5 לפנות בוקר.
מאחר ואני חייבת קפה על הבוקר, מילאתי פינג'ן במים, הדלקתי גזיה ושתיתי להנאתי את הקפה של הבוקר (היה גם חלב שהבאנו ערב קודם), רגע לפני ההסתערות של הילדודס על ארוחת הבוקר.

לאחר ארוחת הבוקר הלבשנו את הילדים בבגדי ים ורצנו אצנו אל המעיין הנובע שבמקום. החוויה הזו חיפתה על הכל - על חוסר השינה, השירותים האיכסה החום והלחות המתהווים והג'יפה הכללית. הילדים ואנחנו מאוד נהננו מהמים הקרירים. השתכשכנו, צילמנו את עצמנו נהנים, אכלנו ארוחת לפני צהריים, החלפנו בגדים ועלינו על האוטו חזרה הביתה.
לאחר 10 דק' של נסיעה החברה מאחורה נחרו כהוגן ובעלי ואני העברנו את הנסיעה בהרגשה זוגית משהו.
קמפינג בפחות מ- 24 שעות, 22 ליתר דיוק. היה נחמד, וטוב שהיה. חזרנו הביתה עייפים מאוד, אך בכל זאת מרוצים. הילדים נהנו, ואנחנו ננהנו מכך שהם נהנו - ובמקרה הזה, זה מה שהיה לנו חשוב.

לאחר החוויה החיובית משהו התחלנו לעשות חושבים לקראת איך עושים את זה שנה הבאה בע"ה.

איך אמא שלי אומרת - 'עד אז, אלוקים גדול', והיא צודקת, כי איך שאני מכירה אותנו, הקמפינג הבא יהיה בצימר, כמו שאנחנו אוהבים - בלי חול, שירותים מסודרים, וג'קוזי בתפקיד המעיין הנובע...





יום שלישי, 11 באוגוסט 2009

נשים, גברים - חופש גדול

עד עכשיו לא נתתי את הדעת למשמעות צמד המילים 'חופש גדול' בעיני בעלי.



מאחר ואני מורה, כמו כל ילדי ישראל, גם אני מחכה בכליון עיניים אל החופש הגדול, ומגדילה לעשות אחותי (שגם עוסקת בהוראה) שמכינה בכל שנה את 'טבלת היאוש' המסורתית ויכולה לומר בכל נקודת זמן כמה ימי עבודה נותרו עד לסוף השנה (ושלא תחשבו לא נכון - היא מאוד אוהבת ונהנית בעבודתה).

חופש גדול - איזה כיף! ברגע אחד מפלס הלחץ יורד - לא עוד השקמת בוקר מוקדמת, סנדביצ'ים לילדודס, 'החלפת משמרות' עם הבעל שחוזר מהתפילה, כוס קפה באוטו בדרך לעבודה, יום עבודה ארוך ופעמים רבות מתיש, נסיעה חזרה הביתה, אגירת כוחות לחלק השני של היום עם הילדודס, סדר ערב שכולל מקלחות וארוחת ערב והיידה, למיטה, התחלת התארגנות ליום המחרת - מה מלמדים, הכנת דפי פעילות, אה ו- שלום בעלי לא שמתי לב שאתה פה!


בחופש, אני קמה בבוקר מהשינה עם הילדים, שותה את הקפה שלי בנחת בזמן שהם אוכלים את ארוחת הבוקר שלהם. שום דבר לא בוער, בדרך כלל הכל מתנהל על מי מנוחות. פשוט כיף!


אבל מה עם בעלי? מה המשמעות של 'חופש גדול' בעיניו? על פניו הדבר הכי משמעותי מבחינתו הוא, שהוא לא צריך לפזר בבוקר את הילדודס למסגרות שלהם, כך שהוא יכול לצאת מוקדם לעבודה ולחזור ממנה מוקדם, וכך הילדים 'מרוויחים' זמן איכות עם אבא כבר משעות הערב המוקדמות, משום שבין כה הם הולכים לישון מאוחר יותר.


היום בשיחה עם הבעל הסתבר לי שחופש גדול מבחינתו הוא יציאה ממסגרת. הוא היה מעדיף שהילדודס יהיו במסגרת כל השנה (טוב...), זאת על אף שיצרתי לילדים מסגרת בחופש הגדול - הילדים יודעים מה לפני מה - התארגנות של בוקר, ארוחת בוקר, פעילות, לשחק עם חברים או לחילופין נסיעה לבילוי כלשהו - בריכה או שמתארחים או שמארחים בני משפחה וחברים. הילדות יודעות שיש בכל יום זמן שבו הן מעסיקות את עצמן בעצמן - עובדות בחוברות, משחקות האחת עם השניה מציירות וכו'.
בתחילה לא הבנתי מאיזה מקום בא הקטע הזה של 'יציאה מהמסגרת', אך במחשבה שניה הבנתי אותו כי, הוא למעשה מחוץ למסגרת - הוא יוצא בבוקר וחוזר בערב ולא מתמודד ממש עם נושא הגבולות, ובחופש הגדול אנו, ההורים, נדרשים להתמודד עם הילדים במשך כל היום (והיום ארוך) ולא חצי יום כפי שקורה במשך שנת הלימודים.


רגע השיא, בהתמודדות של בעלי עם הילדודס במהלך החופש הגדול הזה, היה כשהייתי חולה. ההתמודדות עם הבננות במשך יום שלם היתה לא קלה עבורו, והן שזיהו את החולשה שלו בעניין הזה ניצלו כל רגע כדי לנסות ו'לטפס' עליו.

בשיחה עם אחיות שלי הסתבר לי כי גם במקרה שלהן הבעל תופס שונה את המושג 'חופש גדול', בעוד שאצלהן חופש גדול משמעותו - טיולים, איכות, אחריות, ים/ בריכה ולקום מאוחר, אצל הבעלים שלהן המשמעות היא - בלאגן (!), הוצאות כספיות ויציאה מהמסגרת. מעניין לא?!

אז מה אני רוצה בעצם להגיד בזה? האמת היא שמעבר לזה שהופתעתי מתפיסתו של בעלי, הבנתי עד כמה, כמו בהרבה נושאים אחרים, העמדות והתפיסות שלנו שונות, הכל בהתאם לעמדה האישית ונקודת ההשקפה.

ובינתיים, אני אמשיך להנות בחופש הגדול מהים/בריכה, לקום מאוחר וכו', וכן, גם מה- בלאגן, יציאה מהמסגרת וההוצאות הכספיות (טוב, מזה לא ממש!).

המשך חופשה נעימה לכולנו, עוד שבועיים זה נגמר (פרצוף מזיל דמעה).









יום ראשון, 9 באוגוסט 2009

יצירה בגבס


אני מניחה שרבים מכם התנסו בהכנת יציקות גבס, ובכל זאת אני מעלה לפניכם את מה שאנחנו יצרנו - הסברים ותמונות שלב אחרי שלב - שיהיה בהנאה ושיתן לכם חשק ליצור!


אז מתחילים -

שלב 1 - שלחתי את הבנות לאסוף מהחצר חול. לנו יש בשפע. לא היה אכפת לי שהחול לא מסונן ומכיל עלים, אבנים קטנות וכו' - לטעמי זה מוסיף לטקסטורה הסופית.
בתור תבנית ליציקה השתמשנו במכסה של קופסת נעלים.הנחנו עליו ניילון נצמד ושפכנו עליו חול. באותה מידה ניתן להשתמש בתבניות מוכנות ליציקת גבס, אותן ניתן לרכוש בחנויות תחביב ויצירה.



שלב 2 - הרטבנו את החול היטב היטב והטבענו בתוכו חתיכת עץ מלבנית ליצירת שקע שבתוכו ניצוק את הגבס. במקרה של תבנית מוכנה - הרטבנו את התבנית, שפכנו את עודפי המים, ואז פיזרנו מלמעלה חול.




שלב 3 - לעיטור של יציקות הגבס, הבנות השתמשו בחומרים שונים שהיו לנו בבית - חרוזים וגולות.
ניתן להשתמש בחומרים שונים - נגצים, אבני פסיפס וכו' ליצירת דוגמאות עשירות ויפות - כיד הדמיון הטובה.



שלב 4 - הכנו בלילת גבס ומים על פי הוראות ההכנה שעל גבי האריזה, ושפכנו בעדינות לתוך התבניות. לאחר מכן, הוצאנו את התבניות החוצה (בזהירות ממש) לייבוש בשמש החמה (להכנת הבלילה השתמשנו בדלי וכף שהילדודס משחקים איתם בחול. ניתן לשטוף אותם לשימוש חוזר לפני שהגבס מתייבש עליהם).




חיכינו כשעתיים לייבוש מלא של הגבס, והנה התוצאות הסופיות -

היציקה עם הגולות משמשת אותנו כתחתית הגשה והיציקה של החמסה - נקראת בפי הילדה הקטנה מבין השתיים- תמרור עצור! (הפנימה ביותר את נושא בטיחות בדרכים שנלמד אצלהם בגן השנה).

באמת שהיתה פעילות כייפית!

יום שלישי, 4 באוגוסט 2009

קיץ, כמה חם!

טוב, ברור לי שאני לא מחדשת פה כלום, ובכל זאת אני חייבת לומר - החום הזה נורא, והוא מסרב להרפות מהאחיזה שלו.
אתמול צילצל הטלפון בשעת בוקר מוקדמת, מהצד השני אחותי - 'את באה ל (שם של אתר ידוע ובו מתקני שעשועים לילדים)? סירבתי מאחר וכבר תיכננתי מראש לקחת את הילדודס לבריכה. וחוץ מזה - אף אחד לא יצליח לשכנע אותי לצאת מהבית, אלא אם מדובר לבריכה או למקום סגור עם מזגן חזק במיוחד.

בחופש הגדול של לפני שנתיים הייתי אחרי לידת הבן הגדול מבין השניים. הוא נולד ביולי - היישר לתוך תחילתו של החופש הגדול. אז היינו צריכים לתמרן בין שתי בננות שמחפשות אקשן הפעלות וג'ימבוריים מכל מיני סוגים, לבין קטנצ'יק יונק (נראה את זו שתשמור על קור הרוח שלה כשהיא צריכה להניק בטמפ' של 32 מ' צ' עם רמת לחות של 60%), תוך התחשבות בבעל ש'רק אם יש מזגן' הוא שמו האמצעי.
אז כמובן שחשבנו לצאת לצימר, אלא שאז חשבנו על לו"ז פעילות יצירתי שאנחנו עומדים לפעול על פיו גם השנה - כשהקו המנחה הוא - מקום סגור עם מזגן! הבעל לקח אז ימי חופש ובמקום לנסוע לצימר ,מה שמצריך לארוז את כל הבית, ולחפש אחר אתרים רטובים ומצננים (לטעמי רק 'מעיינות עדן' עומדים בכבוד בתואר הזה - כל השאר עכורים טחובים ומבאישים) תרנו אחר אתרי פעילות לילדים שהם מקורים עם מזגן!!! כמה שנהננו - גם אנחנו וגם הילדות!

בשונה מטיול בטבע (שיש לו את הערכים המוספים שלו) במקומות סגורים יש מים נקיים בזמינות, שירותים מסודרים ובדרך כלל רמת הניקיון בהם סבירה (בשונה משירותי הטבע' - 'אמא, אני לא רוצה לעשות פה,יש פה נמלים וכיוצ"ב). החום והלחות נשארים מחוץ לדלת הכניסה - והדבר משמעותי מאוד, לפחות מבחינתנו.
בדרך כלל במקומות כאלה יש מקום מסודר שבו ניתן לאכול את מה שמביאים מהבית או מה שקונים במקום ללא רוח שמעיפה, צרעות/דבורים שמתחרות איתך על כל פיסת מזון או נמלים שנכנסות לצלחת.
באחד המקומות שביקרנו בהם היתה פינת פעילות לילדים שכללה משחקים ויצירות וגם טלוויזיה שניתן היה לצפות בה בסרטי די.וי.די, כשמסביב פופים לרווחת הילדודס. הבעל השגיח על הבנות בזמן שאני טיפלתי בקטנצ'יק לא רחוק מהם. לאחר כמה דקות הלכתי אליהם לראות איך הם נהנים, ומה אני מגלה? הבנות מציירות ובעלי ישן לו להנאתו על אחד הפופים - שלפשטונדה, ברור לא?!, והוא לא היה לבד, עוד אבא אחד ישן לידו. ככה קיבלנו בנות מרוצות ואבא מרוצה. מאוד מרוצה. גם מזגן וגם שנת צהריים.
במקומות שכאלה ניתן לבלות שעות ארוכות, מה שמצדיק את עלות הכניסה.
אז לאן נלך השנה אני עדיין לא יודעת, אך זה הכיוון שלנו.

בסופו של יום האתמול התקשרתי אל אחותי לשאול איך עבר עליהם היום, ואז הסתבר לי כי הרעיון לנסוע לאותו אתר פעילות לילדים נגנז בשל החום והומר לטובת בילוי בבריכה של אחותי האחרת. רטוב צונן ועם מזגן!!! אחלה!


יום שלישי, 28 ביולי 2009

איה, כואב

בוקר. כואב. תיכף יעבור. לא עובר. מתגבר. עדיין נסבל. נו?!. מתי יעבור. אחותי. מה קורה? אני יודעת?!. כואב. גם לי קרה. עבר מעצמו. אני מקווה. כואב. מתגבר. מה יהיה?. לאות. צמרמורות. או, או. דלקת?!. הלו. יש רופא היום?. רק ב- 16:00. נו, טוב. הכל כואב. ראש. מצח. עיניים. אין לי כח. בעלי. מה? לא עובר. תור ב- 16:00. מתי אתה בא?. בסדר. ביי. רופאה. שלום. כואב. בואי נראה. אווווווצ'. אנטיביוטיקה. פעמיים ביום. הפנייה לכירורג.תהיי בריאה. תודה. מקלחת לקטנצ'יק. תיכף אבא יבוא. אני לא מרגישה טוב. תתקלחי לבד. את גדולה. מיטה. קר. חם. בחילות. 39.3 מ'צ'. אדוויל. בעלי?. כן?. הקטנצ'יק רוצה לאכול. 39.2 מ'צ'. נורופן. 39.3. אופטלגין. בוקר. בעלי. אני מבין שאני נשאר היום. אני בלב. ברור!. מהנהנת להסכמה. אמא? התעוררת? לא. מתהפכת לצד השני. פעילות? לא היום. יש אבא. אמא? אמרתי יש אבא. אבל. הוא. כן. לא. בעלי!!! כן? תעסיק אותן. בואו לראות סרט. יופי. מתהפכת לצד השני. קמה לשתות. אמא!. קמת! לא. פעילות? אמרתי שלא היום!. אבל אמרת. אמרתי. אני לא מרגישה טוב!. תעבדי בחוברת. מהפכה במטבח. בלאגן בסלון. מאיפה אני אתחיל לסדר?!. זה יכול לחכות. למחר. הצילו!!!!!!!!!!!!!. חוזרת למיטה.
אסור לי להיות חולה.

יום ראשון, 26 ביולי 2009

'תשעת הימים'


תשעת הימים זהו מושג ידוע לכל 'דוס' והוא מתייחס לאותם 9 ימים שבין ראש חודש אב לתשעה באב. לאורך הדורות התרחשו בעם ישראל פורענויות שונות בימים אלה, והידועים שבהם - חורבן בית המקדש הראשון והשני. בימים אלה ישנם איסורים שונים הנהוגים במקומותינו - אסור לבלות - בריכה, ים, שמיעת מוסיקה ועוד ועוד. מתוך כך, הימים האלה דורשים מאיתנו להיות סופר יצירתיות כדי להעסיק את הילדודס בבית!
יום רביעי האחרון היה ראש חודש, ובעלי והבנות הלכו יחדיו לעבודה של הבעל, ואני נהניתי מיום שלו ביותר עם שני הבנים. הכל היה כל כך ב'איזי' ונחתי כמו שלא נחתי מאז הלידה של הקטנצי'ק.
ביום חמישי התחלנו את ה'קייטנה של אמא'. פעילות הבוקר כללה הכנת 'פלייסמנטים' (משטח אכילה) לחלבי ובשרי (אני אעלה תמונות בהמשך השבוע).
ביום שישי הכנו יחד חלות לכבודה של השבת. בדרך כלל יום שישי הוא יום לחוץ בעשייה. לא משנה כמה אני אשתדל בבישולים ביום חמישי, ביום שישי אני עדיין אמצא את עצמי עד הדקה ה- 90 במטבח. מאחר וכל מה שאני רוצה הוא פשוט לסיים את הבישולים, הדבר האחרון שנוח לי הוא שמסתובבים מסביבי במטבח. אבל, יש בננות שמתעקשות לקחת חלק בעשייה! מה עושים? משתפים.
אז את הבצק ללחם הכנתי לבד ובזמן שהוא תפח הן העסיקו את עצמן, קצת ציורים קצת חוברת וקצת ערוץ מאיר לילדים. כהבצק תפח דיו הזמנתי אותן לקחת חלק ב'טקס' הפרשת החלה שלאחריו הן עיצבו את החלה שלהן בעצמן.
לזמן הזה שהבנות מרדדות את הבצק, קולעות ושאר ירקות, בעלי קורא 'זמן אוויר' משום שזה זמן שאנחנו יכולים לקחת קצת אוויר ולהישען אחורה ולנוח בכיסא. הבנות כל כך אוהבות את העיסוק והן כל כך מרוכזות בעשייה, עד שאני צריכה לזרז אותן שיסיימו כבר את מלאכת העיצוב כי התבנית חייבת להיכנס לתנור, עכשיו!

המתכון שלנו ללחם מלא לכבוד שבת הוא -
1/2 קג' קמח רגיל
1/2 קג' קמח מלא
2 ביצים
1/2 כוס שמן
3 כפיות מלח
1/2 כוס סוכר
2 כפות דבש
שקית שמרית
3 כוסות מים פושרים

לשים, לשים, לשים. מניחים בצד להתפחה. לאחר שהבצק תפח מוציאים ממנו את האוויר ומוסיפים תוך כדי לישה 'דברים טובים'. אנחנו מוסיפים לחצי מהכמות שבבי בצל ולחצי השני גרעיני דלעת וחמניה שקליתי קודם על מחבת.
צרים מהבצק לחמניות בכל צורה שבוחרים ומניחים בצד להתפחה נוספת. מכסים את הלחמניות במגבת לחה למניעת התייבשות.
כשהלחמניות הכפילו את נפחן מושחים אותן במים או בביצה מהולה במים ואופים בטמפ' של 175 מ'צ' עד להשחמה, בערך 30 דק' (בודקים שהלחמניות מושחמות גם בתחתית).
אין כמו הריח של הלחם הנאפה בתנור ביום שישי!!!

אז אם כבר בענייני אפיה עסקינן - הכנו יחד גם עוגיות שוקולד צ'יפס. את התוצאה לא אהבתי כל כך (אבל הבעל כן אוהב). טרם מצאתי את המתכון המושלם להכנת עוגיות כאלה, בכל פעם שניסיתי העוגיות נמרחו לי בתנור ויצאו קרנצ'יות. זה לא המרקם של עוגיות שוקולד צ'יפס שאני אוהבת. אשמח אם מישהו יוכל לשתף אותי במתכון מוצלח ובדוק לעוגיות שכאלה.
ניתן להתרשם מחוויות העשייה של יום שישי בתמונות מצד שמאל.
שיהיה לנו שבוע טוב ושקט!!!